ה״א המגמה בעברית לתקופותיה
Abstract
המאמר סוקר את תפוצתה ואת תפקידיה של ה"א המגמה בלשון העברית מתקופת המקרא ועד ימינו. בלשון המקרא הקלאסית שימש צורן זה, הבא בסוף שמות עצם, בעיקר לציון כיוון, כמו בלשונות שמיות עתיקות נוספות, אך כבר בשלב זה נמצאו דוגמאות שבהן שימש הצורן לציון מקום בלבד. שימושה של ה"א המגמה כצורן חי פחת כבר בלשון המקרא המאוחרת, ונחלש עוד יותר בלשון המגילות, בלשון חכמים ובלשונות תקופת הביניים, אולם היא זכתה לתחייה בתקופות ההשכלה והתחייה של הלשון העברית. בעברית בת ימינו מוגבל שימושה של ה"א המגמה בעיקר לעברית הכתובה, והיא משמשת לעתים כאמצעי ספרותי אומנותי ולצורך משחק מילים והומור.
