צירוף היחס הכפול – ממשק התחביר והפרוזודיה

Abstract

מחקרים רבים בתחום ממשק הפרוזודיה-תחביר הראו כי דוברים מפיקים סימנים פרוזודיים (שינוי בגובה הטון, שינוי קצב הדיבור והפסקה) בגבולות תחביריים של פסוקיות וכי המאזינים נעזרים בסימנים אלה בעיבוד התחבירי של משפטים. לעומת זאת, לא ברור האם תופעה דומה חלה על גבולות תחביריים של צירופים. סדרה ארוכה של מחקרים העוסקים בעיבוד התחבירי של מבנים דו משמעיים בעלי צירוף יחס יחיד כגון, סוזן היכתה את האיש עם המטרייה, הניבו תוצאות מעורבות: בחלק מהמחקרים נמצאו סימנים פרוזודיים חלשים, או שלא נמצאו סימנים פרוזודיים כלל, בגבולות תחביריים של צירופים, ובאחרים נמצאו סימנים פרוזודיים ברורים בגבולות של צירופי יחס.

המחקר הנוכחי בוחן את ממשק הפרוזודיה-תחביר בעיבוד של מבנה צירוף יחס כפול בעברית. כפי שניתן לראות בדוגמה למטה, צירוף היחס הראשון יכול להתחבר (attach) אך ורק לצירוף השמני שמופיע לפניו, אך השיוך (attachment) של צירוף היחס השני הינו דו משמעי: הוא יכול להתחבר גבוה על העץ התחבירי לצירוף הפעלי, כארגומנט של הפועל תרגמה (ראו תרשים 1 בגוף המאמר), או נמוך - לצירוף השמני, כמאייך של שם העצם המומחה (ראו תרשים 2). צירוף היחס השני הינו קצר או ארוך (הסוגריים בדוגמא מציגות את התוספת בגירסה הארוכה).

                 צירוף פעלי    מושא ישיר           צירוף יחס 1         צירוף יחס 2 

המתרגמת     תרגמה     את המסמכים     של המומחה     לסינית (קנטונזית)

מבנה צירוף היחס הכפול עשוי להביא לתוצאות ברורות יותר מאשר אלה שהתקבלו במבנה צירוף יחס יחיד. הוא מכיל מספר רב יותר של גבולות תחביריים לפני צירוף היחס השני בשיוך גבוה של צירוף זה (כלומר כאשר צירוף יחס 2 מאייך את הפועל) מאשר מספר הגבולות התחביריים המופיעים במבנה צירוף יחס יחיד לפני צירוף היחס. בהתבסס על עקרון היישור (החפיפה) בין גבולות תחביריים ופרוזודיים (סלקירק 2000), דבר זה עשוי להגדיל את הסבירות להפסקה פרוזודית לפני צירוף יחס 2 ו/או עוצמתה במקרה של שיוך גבוה של צירוף יחס 2. בנוסף לכך, כיוון שמבנה זה ארוך מצירוף יחס יחיד, עולה הסבירות שהוא יכיל הפסקה כדי להימנע מיחידות פרוזודיות ארוכות מידי.

המחקר הנוכחי בנוי ממשימת הפקה והבנה. הוא בחן את הקשר בין הפרשנות המועדפת ובין הארגון הפרוזודי (דפוס ההפסקות) המועדף במבנה המטרה במהלך קריאה בקול. התוצאות הצביעו על שיעור גדול יותר של מקרי שיוך גבוה של צירוף יחס 2 (איוך של הפועל)  כאשר היתה הפסקה לפני צירוף יחס 2 מאשר בהיעדר הפסקה לפני צירוף יחס 2. הדבר מעיד על כך שהקוראים נטו לפרש הפסקה פרוזודית כמסמנת אי המשכיות תחבירית, בהלימה עם אילוץ היישור (החפיפה) בין גבולות פרוזודיים ותחביריים (סלקירק 2000). כמו כן, נמצאו מקרים רבים יותר של דפוס זה (הפסקה פרוזודית + שיוך גבוה) עבור משפטים בעלי צירוף יחס 2 ארוך מאשר צירוף יחס 2 קצר. תוצאות המחקר מעלות הסבר לאי האחידות בתוצאות מחקרים קודמים של מבני צירוף יחס: גבולות פרוזודיים בין צירופים נתונים לאילוצים נוספים (כגון אורך אופטימלי של צירוף), בנוסף לאילוצים מבניים (תחביריים), בעוד שגבולות פרוזודיים בין פסוקיות עמידים בפני אילוצים אלו. לסיכום, מחקר זה מצביע על יחסי גומלין בין אילוצי אורך צירוף ואילוצים מבניים בממשק התחביר-פרוזודיה והוא תומך בטענה כי הפרוזודיה שהקוראים מקרינים (project) על המשפט משפיעה על העיבוד התחבירי שלהם.