מבני ויתור כאסטרטגיה דיאלוגית בשירי הראפ של ג׳ימבו ג׳יי

Abstract

המאמר עוסק בפונקציות הפרגמטיות־רטוריות של מבני ויתור בשיריו של ג'ימבו ג'יי – ראפר ישראלי מוערך בסצנת ההיפ הופ המקומית, ששיריו עוסקים בנושאים מגוונים  (החברה הישראלית, מערכות יחסים אישיות, קהילת ההיפ הופ ועוד), ושופעים הדהודים לתרבות ההיפ הופ הבינלאומית לצד הדהודים לתרבות ישראלית. לצורך המחקר נבדקו כל השירים בשני האלבומים שג'ימבו ג'יי הוציא בשנים 2017 ו־2019. בשירים אלה נמצאו 72 מבני ויתור, שמרביתם ממלאים פונקציה דיאלוגית, וחלקם ממלאים גם פונקציה ארגומנטטיבית. הפונקציה הדיאלוגית פירושה עימות גלוי או סמוי בין שני קולות (כביטויים של עמדות, השקפות עולם), ואילו הפונקציה הארגומנטטיבית פירושה שכנוע הנמענים בצדקתה של טענה מסוימת באמצעות ערעור על טענת הנגד (ראו מראי מקום במאמר).

המאמר מתמקד בדיאלוג שהדובר מנהל עם החברה הישראלית בשיריו, ובוחן את האופן שבו הוא משתמש במבני ויתור לשם כך. בשירים נמצא פער משמעותי בין הדיאלוגיות הגלויה לבין זו הסמויה: במישור הגלוי של הטקסט הדובר הולך עם הזרם, ומאמץ את הקודים הישראליים כמעט בשלמותם, ובכך ממצב את עצמו כישראלי "אמיתי", ואילו במישור הסמוי הוא משתמש במבני ויתור כזירות פוליפוניות שמלמדות על תפיסות העולם וסט הערכים האמיתיים שלו ומאפשרות לו להשמיע את קולו הביקורתי האותנטי כנגד המוסכמות הישראליות. מבחינה ארגומנטטיבית, מבני הוויתור מסמנים לנמענים שהטענה או העמדה הסמויה טובה (נכונה, מוסרית וכו') יותר מזו הגלויה.

לאור זאת, ניתן לראות במבני הוויתור בקורפוס שנבדק, ראשית – אסטרטגיה של נימוס חיובי, שתכליתה ריכוך הביקורת של הדובר על נורמות חברתיות מקובלות בישראל, ושנית – אסטרטגיה של מיצוב עצמי דואלי של הדובר, כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, שמאמץ את הקודים התרבותיים שלה, ובה בעת כמשקיף חיצוני ביקורתי שלה.