השפעת קטגוריית האווידנציאליות על הבחירה בפועל המציג דיאלוג מובנה בשיח העברי הדבור

Abstract

המחקר בוחן את סוגי הפעלים השונים שנמצאו מציגים דיאלוג מובנה ('דיבור ישיר') (למעט הפועל 'אמר') בקורפוס הכולל 11 שעות של שיחות מוקלטות בעברית יום-יומית. מתוך גישה בלשנית-אינטראקטיבית, המניחה כי שוני מבני מעיד אף על שוני תפקודי, נבדק במחקר מהו ההבדל בשימוש בפעלים שונים אלו. נמצא כי לקטגוריית האווידנציאליות – קטגוריה שאינה מקודדת מורפולוגית בעברית ועל כן לא מקובל לראות בה קטגוריה בעלת השפעה על מבנה השפה והשימוש בה – תפקיד מרכזי בבחירת הפועל: בהצגת אינטראקציות שהדובר שמע עליהן מגורם אחר ולא היה עד להן בעצמו, נתגלתה נטייה להשתמש בפועל "מחייה" – פועל המספק תמונה ויזואלית או אקוסטית של האינטראקציה (בעיקר בפועל מתאר אופן האמירה); אף לשם הצגת אינטראקציות, שהדובר היה עד להן כצופה מן הצד ולא לקח בהן חלק, הוא נוטה להשתמש בפועל "מחייה" (בעיקר בפועל מתאר דמות). ואילו בפעלים "יבשים", פעלים המספקים מידע מועט ולקוני על האינטראקציה, נמצא כי ישנה נטייה להשתמש לשם הצגת אינטראקציות מומצאות או לשם הצגת אינטראקציות שבהן הדובר השתתף כדובר או כנמען. נמצא, אם כן, כי ישנה נטייה בשיח להשתמש בפעלים בעלי מאפיינים סמנטיים בסיסיים (המספקים מידע מועט על פעולת האמירה) במבנים המציגים דיאלוגים מובנים הקרובים אל עולמו של הדובר (מערבים אינטראקציות מומצאות או כאלה שבהן הדובר שימש כאחד ממשתפי השיח), ואילו כאשר מציגים אינטראקציות ששמעו עליהן מגורם אחר או שצפו בהן מן הצד ישנה נטייה להשתמש בפעלים בעלי מאפיינים סמנטיים ייחודיים, המחיים את האינטראקציה. השימוש, אם כן, בפעלים השונים המעורבים בהצגת דיאלוג מובנה בשיח משקף איקוניות בין הסמנטיקה לבין האופן שבו חווה הדובר את האינטראקציות שאותן הוא מציג.