האם החוזה הבנקאי הוא חוזה משפטי? עיון לשוני־פרגמטי

Abstract

החוזה הבנקאי הוא חוזה משפטי חיוני להסדרת ענייניהם הממוניים של רוב הפרטים בחברה המודרנית. עניינו של המאמר הוא בקווי הלשון וההקשר המאפיינים את הטקסט של החוזה הבנקאי, שככלל מתבסס על חוזה אחיד. אראה כי מאפייניו חורגים באופן מהותי מאלה של "הטקסט המשפטי" והטקסט של "החוזה המשפטי". המצע התיאורטי שביסוד המאמר משלב ממסקנות הגישות הבלשניות המדגישות את מעורבות הגורמים ההקשריים (תקשורתיים, קוגניטיביים ורפרנציאליים) והפונקציונליים בעיצובה של סוגה לשונית. הדיון יתבסס גם על מסקנות חוקרי המשפט באשר למהות המושגית של "חוזה (משפטי)" ו"חוזה (אחיד בנקאי)" ולפונקציות ש"חוזה" בא למלא כמכשיר חברתי־משפטי. תיאור לשון הטקסט של החוזה הבנקאי יתבסס על ניתוח מקרי מבחן בנושאים שהשפעתם על הפרטים בחברה ועל קניין הציבור כולו רבה. אציע כי מנקודת המבט של ניתוח סוגה, החריגות שנצפו בטקסטים של החוזים הבנקאיים, על המטרות שהבנקים מכוונים להשיג באמצעותן ועל מערך משתתפי השיח הנבנים באמצעותן, עשויות לשנות את גבולות הסוגה של "החוזה המשפטי" ולהגדיר מחדש את הפונקציה שהוא ממלא כמכשיר חברתי במשפט הישראלי.