הערכת אוצר מילים בעברית כשפה שנייה לערבית בעזרת מדד הגיוון הלקסיקלי

Abstract

במאמר זה מוצג מחקר אמפירי לבדיקת התקדמות ברכישת אוצר המילים של דוברי עברית כשפה שנייה לערבית שבמרכזו עומד מדד הגיוון הלקסיקלי. זהו מדד המשמש להערכת עושר אוצר המילים באמצעות בדיקת שיעור המילים השונות בטקסט דבור או כתוב. מדד זה מהווה אינדיקטור חשוב של טווח הרפרטואר הלשוני של רוכש השפה. המדד פותח עבור השפה האנגלית, ויושם בעברית במחקרים קודמים באופן הדומה ליישומו בשפה האנגלית, על אף שהאנגלית אנליטית יותר מהעברית. מטרת המאמר היא להשוות בין שלוש גישות (יישומים) של מדד זה המותאמות בדרגות שונות למאפיינים הסמנטיים, המורפולוגיים והאורתוגרפיים של העברית, להצביע על יתרונות ומגבלות של הגישות השונות וגם לעמוד על השלכות ההבדלים בין הגישות על הערכת רכישת אוצר המילים. נוסף על כך, המאמר מבקש לבחון את הגיוון הלקסיקלי ביחס לעלייה בזמן רכישת עברית כשפה שנייה.

המדד נבדק בחיבורים בעברית של תלמידי תיכון בדואי בנגב בתחילת כיתה י"א ובתחילת כיתה י"ב בעזרת שלוש גישות: גיוון לקסיקלי קלסי, מלא ואוטומטי. ההבדלים בין הגישות השונות מתבססים על כך שלא טריוויאלי להגדיר בעברית מה היא מילה, ולכן מוצעת חלוקת הרצף האורתוגרפי למרכיביו השונים בגיוון הלקסיקלי המלא. שני היתרונות העיקריים של שיטה זו לעומת האחרות הם ייצוג הולם לתפקידי המילים ולשכיחותן בטקסט. אמנם לפי שלוש השיטות לא נמצאה עלייה כללית בגיוון הלקסיקלי עם העלייה בזמן רכישת העברית כשפה שנייה לערבית, אך נמצאו ביניהן הבדלים מובהקים סטטיסטית. יתר על כן, נמצא מתאם הפוך בין מידת התאמת הגישה למאפייני העברית השונים לבין הערכים המתקבלים.