סימון מושא דיפרנציאלי בעברית המודרנית: ממצאים אמפיריים
Keywords:
סימון מושא דיפרנציאלי, עברית מודרנית, פרטיטיביות, שיפוטי קבילותAbstract
המאמר עוסק בתופעה לשונית נפוצה: סימון מושא דיפרנציאלי (סמ"ד). סמ"ד נצפה במגוון רחב של שפות. בעברית המודרנית, הסמן 'את' מסמן מושאים מסוימים אך לא אחרים. ההנחה הרווחת בספרות התיאורטית על סמ"ד בעברית מודרנית היא שהתכונה הקובעת את תפוצתו של 'את' היא יידוע: מושא מיודע חייב להיות מסומן ב'את', בעוד סימון ב'את' איננו דקדוקי אם המושא לא מיודע. במאמר הנוכחי נציג ממצאים מניסוי, שמערערים על הנחה זו. ממצאי הניסוי מראים שבעברית מודרנית דבורה, הסימון ב'את' אפשרי לא רק עם צירופים שמניים מיודעים, אלא גם בכאלה המכילים צירוף יחס פרטיטיבי גלוי שבראשו מילת היחס 'מ-'. זאת ועוד, ממצאי הניסוי הראו גם שגורמים כגון סוג הכמת ומיקום המושא במשפט, משפיעים גם הם על מידת הקבילות של 'את' בסביבות פרטיטיביות. מצאנו כי מיקום המושא הפרטיטיבי בראש המשפט מעלה את הקבילות, לעומת צ"שים פרטיטיביים שבהם המושא נמצא במיקום הבסיסי שלו. באופן דומה, התוצאות הראו גם קבילות גבוהה במובהק לצ"שים עם כמת יחסי לעומת כמת קרדינלי.
