לשון חכמים ושאלת הקשר שלה ללשון המקרא בפירוש רמב״ן לתורה
Keywords:
לשון המקרא, לשון חז, לשון ימי הביניים, רמב, ארמית בבליתAbstract
מאמר זה עוסק במעמדה של לשון חכמים בפירוש רמב"ן לתורה וביחס בינה לבין לשון המקרא בפירוש זה.
המאמר מתחיל בסקירת מעמדה של לשון חכמים בחלק מן הספרות העברית שקדמה לרמב"ן וכן בהצגת מאפייניו העיקריים של פירושו של רמב"ן לתורה.
בגוף המאמר מסווגות ההיקרויות השונות מלשון חכמים בפירוש רמב"ן לתורה לפי סוג היחס בין לשון המקרא ללשון חכמים המשתקף בכל אחד מהן: היקרויות המעידות שרמב"ן רואה בשני הרבדים ישות אחת, היקרויות המעידות על הבחנתו בין שני רובדי הלשון, וכן מקרים שבהם הוא מסתייע בארמית של התלמוד לפרש את לשון המקרא.
מסקנת המאמר היא שרמב"ן רואה בלשון חכמים המשך ישיר ללשון המקרא, אולם הוא מודע להבדלים בין הלשונות, ואף האיחוד שלהן בפירושו נעשה דווקא על רקע ההכרה שמדובר בשני רבדים שונים ומובחנים.
נראה גם שרמב"ן מתייחס ללשון חכמים כאל ישות אחידה ומגובשת, והדבר ניכר במקורות העשירים מספרות המשנה והתלמוד שהוא מצטט כראיות לפירושי הלשון שהוא מציע וכן בשימוש בביטויים מכלילים בעת הצגתם וניתוחם.
