Vol. 49 (2025): ביקורת ופרשנות 49-50

יצירתו של טוביה ריבנר היא תופעה יוצאת דופן בתולדות השירה העברית המודרנית: היא התהוותה בשתי ספרויות במקביל, ובעברית ובגרמנית כאחת זכה ריבנר להכרה כמשורר “מקומי”. ואף על פי כן, ריבנר העברי כמעט שלא נודע לקוראי הגרמנית, וריבנר הגרמני כמעט שלא נודע לקוראי העברית.

גיליון כפול זה של ביקורת ופרשנות מבקש להשלים לראשונה את הפער הזה, בקובץ המוקדש כולו ליצירת ריבנר. המאמרים בגיליון בוחנים את יצירתו לצד הדיאלוג המתמשך בין התרבות העברית לתרבות הגרמנית, ומתוך בירור סוגיות מרכזיות בחקר הספרות והתרבות: הגירה תרבותית, תרגום ותרגום עצמי.

ייחוד נוסף ביצירתו של ריבנר הוא תנועתה המתמדת — לא רק בין תרבויות ושפות, אלא גם בין סוגי מדיום. ריבנר היה גם צלם כישרוני וחד־הבחנה, ומדור מיוחד בגיליון מוקדש לצילומיו, באוצרותו של גיא רז.

בין אוצרות הגיליון נדפסים בו לראשונה חילופי מכתבים בין טוביה ריבנר לש״י עגנון, שההדירו גדעון טיקוצקי ועדו ניצן. רבים מן המכתבים, שהופקדו בספרייה הלאומית, עוסקים בתרגום יצירות עגנון לגרמנית בידי ריבנר — תרגומים שהייתה להם תרומה מכרעת לזכייתו של עגנון בפרס נובל לספרות.