בסוד קולות רבים – תפילה משולבת בישראל במבט היסטורי

Abstract

מאמר זה עוסק בהתפתחות ההיסטורית והעכשווית של תפילות המשלבות נוסח אשכנזי וספרדי בישראל. בעזרת שימוש במקורות היסטוריים, ראיונות ועבודת שדה אתנוגרפית, המאמר מתחקה אחר ניסיונות לשלב בין מסורות תפילה אשכנזיות וספרדיות החל מהמאה ה־19 באירופה, דרך מדינת ישראל בשנות ה־50 ואילך ועד לימינו.

הניסיונות המוקדמים לשילוב פיוטים ולחנים ספרדיים בבתי כנסת אשכנזיים באירופה, לרוב מתוך רצון לחדש ולרענן את התפילה או בניסיון ליצור סגנון "לאומי", לא זכו להצלחה רחבה.

בשנות ה־50 בישראל, בכירים בממסד הדתי הממלכתי קראו ליצירת נוסח תפילה אחיד כחלק ממדיניות כור ההיתוך וראו בבית הכנסת "מכשיר למיזוג גלויות". ואולם, עבור שומרי המצוות שעלו ארצה התפילה בנוסח אבותם היוותה עוגן מוכר של המשכיות במציאות חייהם החדשה והם סירבו לוותר עליה. ניסיונות ממוסדים אלה כשלו, אך בבתי כנסת מאולתרים במעברות ובשכונות רב עדתיות צמחו תפילות משולבות, שנוצרו מתוך צורך מעשי לאפשר לכל המתפללים להתפלל על פי הנוסח שלהם. תפילות אלה היו לעיתים תוצאה של פשרות מתמשכות ולעיתים זירת מאבקי כוח.

מאז העשור השני של המאה ה־21, קמו בישראל קהילות תפילה משלבות באופן יזום, שמשכו אליהן צעירים ומשפחות מעורבות. קהילות כגון קהילת ציון, הרואות בתפילות המשולבות ביטוי לישראליות עכשווית ורלוונטית, באמצעות שילוב של מנהגים ולחנים ממקורות מגוונים – אשכנזיים, מזרחיים ועכשוויים – באמצעות אוצרות מוזיקלית מתוחכמת ולעיתים תוך שימוש במקאם כעיקרון מארגן.

התפילות המשולבות בישראל כיום משקפות ומתבססות על שינויים רחבים בתרבות ובחברה הישראלית, ובהם התחדשות הפיוט בישראל ושילוב המוזיקה המזרחית בפופ הישראלי. בראיונות שערכתי ניכר כי חלק ממובילי וחברי הקהילות הללו רואים בתפילות המשלבות את עתיד התפילה בישראל. המאמר נחתם בדיון בשאלה האם מדובר בלידתו של נוסח תפילה חדש ומובחן המשלב מסורות שונות ונתפס כ"ישראלי".