בין משנה לברייתא: קובצי הברייתות והתפתחות סוגיות התלמוד הירושלמי

Abstract

מאמר זה בוחן מחדש את השימוש בברייתות בתלמוד הירושלמי, ובפרט את מקומם של קובצי ברייתות כתשתית הדיון בירושלמי, מתוך עיון בסוגיותיה של מסכת דמאי. במחקר מקובל כי הירושלמי מבוסס באופן יסודי על ברייתות, ובייחוד על התוספתא, כרובד הראשון של פרשנות המשנה שעל גביו התפתחה הפרשנות האמוראית. ואולם, כאשר מחדדים את הרזולוציה בנוגע לשאלה זו – הן מבחינת סוגי השימוש בברייתות בתוך הסוגיות, הן מבחינת רובדי התלמוד הירושלמי בעצמו – מתגלה תמונה מורכבת יותר.

המאמר בוחן את ארבע הדוגמאות הבולטות מתוך מסכת דמאי שבהן מסתמן כי שימוש אינטנסיבי בברייתות אופייני לרובד התלמוד המאוחר דווקא. יתרה מזו, בכמה סוגיות נראה כי שלד הסוגיה הקדום הוא הדיון האמוראי במשנה, והמאוחר – שנוסף על גביו – הוא הדיון בקובצי ברייתות לפי סדרם. תמונה זו מעוררת מחשבה מחודשת בדבר תהליך התפתחות הירושלמי ובנוגע למקומן של ברייתות בבית המדרש האמוראי, ומעלה את האפשרות שהללו זכו למעמדן הפורמלי – כטקסט סמכותי שאותו יש לפרש באופן עצמאי, לצד פרשנות המשנה ובדומה לה – בתהליך הדרגתי לאורך תקופת האמוראים.