תפילות משה – עיון במדרש תהילים למזמור צ
Keywords:
מדרש תהילים, פתיחתא, מדרשי האגדה, מזמור צAbstract
מאמר זה עוסק בטיבו הספרותי של מדרש תהילים באמצעות עיון מדוקדק בפרשה המדרשית המוקדשת למזמור צ. העיון מעלה שפרשה זו בנויה אמנם באופן בסיסי כליקוט־אנתולוגיה של דרשות על פסוקי המזמור, אך יחד עם זאת בחטיבות הפתיחה והחתימה ניכרת עריכה ספרותית בעלת מגמה פרשנית־רעיונית, בעיקר סביב טיבה ואופייה של "תפילה למשה איש האלהים".
הפתיחתא הראשונה, בצירוף ההרחבות האגדיות הצמודות לה, מסמנת את הכיוון הפרשני העיקרי בפרשה, המזהה את "תפילה למשה" עם תפילותיו לאחר חטאי עם ישראל במדבר. הרחבות אלו מדגישות את הממד המתנצח והבוטה של התפילה המגיע לשיאו בדרשה המציירת את משה כ"איש האלהים" – אדם המצווה על אשתו. בשלב זה מגיעה הפתיחתא השנייה, שביחד עם שני המשלים הצמודים לה, מסיטה את הכיוון הרעיוני לממד המתמסר של תפילת משה, ולתפקודו כמתווך בין האל לעמו. החטיבה מסתיימת בדרשה נוספת המזהה את "תפילה למשה" עם בקשתו להשראת השכינה בעם ישראל, בקשה שנענית לבסוף על ידי הקב"ה.
דרשת החתימה של הפרשה עוסקת בבקשה ישירה של עם ישראל מהאל שישרה שכינתו עליהם – "ויהי נועם ה' עלינו", בקשה הנענית על ידו. בכך מתכתבת החתימה את התמה המרכזית של הפרשה – תפילתו של משה להשראת השכינה בעם ישראל וסוגרת אותה.
ממצאי המאמר תורמים להבנה מדויקת יותר של אופיו העריכתי של מדרש תהילים ולבחינה מחודשת של מעמדו כיצירה ספרותית מובנית.
