?ונתתי גשמיכם בעתם" – בעבר, בהווה או בעתיד"

Abstract

דברי הברית בתורה, בהם כורת האל ברית עם עמו נידונו והתפרשו כבר במקרא עצמו, בספרות הבית השני ובספרות חז"ל. ככלל, דברי הברית הובנו עוד מימים קדומים כבעלי תפקיד כפול: האחד, הבטחה עקרונית של שכר למקיימים את דברי הברית ואזהרה בפורענות על הפרתהּ. השני, מעין 'תכנית על' לקורות עם ישראל ואחריתו: שעיקרם חטא, עונש, וגאולה. 

עניינו של מאמר זה הוא דרשות על פסוקים המבטיחים ירידת גשמים בספרא ובספרי דברים. ככלל, הדרשות מתאימות לתפיסה הבסיסית של חז"ל של הברכות כהבטחה לעתיד לבוא. אך עיון מדוקדק יותר משחזר וחושף קולות שונים ומגוונים שאינם מתאימים בהכרח לתפיסה זו ונדחקו מפני התפיסה השלטת, ואף פולמוס עם דעות שונות מבית ומחוץ. בהקשר רחב יותר, מתייחס המאמר לשאלות יסוד בחקר עריכת מדרשי ההלכה ועולם האמונות והדעות של חז"ל.