מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: שלבי אימוץ התוספת האחרונה לתפילת שחרית

Abstract

תהליך האימוץ של פרק ל' בתהלים אל תוך סדר תפילת שחרית לפני "ברוך שאמר" במנהג ספרד שלפני הגרוש, ובעקבותיו אל נוסחי ספרדים, חסידים ואשכנז, משתרע לאורך כשבע מאות שנה, החל מהמאה הי"ג וכלה בתחילתה של המאה ה־כ'. התהליך מתחיל בספרד ומסתיים בגרמניה. סביר להניח כי בעת הגרוש מספרד, אמירתו של המזמור רק החלה להיכלל בסדר התפילה הקטלוני. ניתן גם להניח כי הכללתו של המזמור, לצידם של מזמורים נוספים שנאמרו לפני "ברוך שאמר" בספרד, נבעה משפע של ביטויי רינה ושמחה הנכללים בו, והמתאימים אותו לשמש כפרולוג לפסוקי דזמרא. לאחר גרוש ספרד, הנוסחים שבאימפריה העות'מאנית אימצו את אמירת המזמור, בעקבות קליטתם של מגורשי ספרד בחלק מארצותיהם. המגורשים נסתייעו בהטמעה זו בהדפסה של סידורים רבים כמנהג ספרד בוונציה של המאה ה־16. ייסודה של תנועת החסידות בסוף המאה ה־18, לווה באימוץ של נוסח האר"י על ידה, נוסח שהתבסס על סידור ונציה רפ"ד (1524), ושינוי זה הביא לכך שאמירתו של המזמור עברה מספרד לנוסח החסידי, וזאת מיד עם הופעתם של הסידורים החסידיים הראשונים. בשנים הראשונות לוותה הכנסתו של המזמור לסידורי התפילה החסידיים בהסברים קבליים. שנים ספורות בלבד לאחר ההדפסה הראשונית של סידורים חסידיים, החלה הכללתו של המזמור גם בסידורים בנוסח אשכנז המזרחי. בתחילה נכלל המזמור בסידורים שנדפסו בעיירות במזרח אירפה, עדות להיחשפותם של מתפללים בנוסח אשכנז לנוסח החסידי באופן ישיר בבתי המדרש בעיירותיהם. לאחר מכן החלה הכללה של המזמור בסידורים שנדפסו בערים הגדולות, ממזרח למערב, קודם בוורשה, בווילנה ובלבוב, ומשם לבודפסט, לפראג, לווינה ולברלין. בתוך גרמניה עצמה, אמירת המזמור הוטמעה בסידורי "שפת אמת" בהדרגה עד 1916.