מדיניות השיעורים הקצובים במשנתם של בית שמאי ובית הלל

Abstract

הַחלטתי לבחון את מדיניות השיעורים הקצובים במשנתם של בית שמאי ובית הלל נעוצה במחקרו פורץ הדרך של י"ד גילת על ר' אליעזר. גילת הצביע על נטייתו של ר' אליעזר להתנגד לעיתים לקביעת שיעור סטנדרטי אחיד, המקובל על רוב החכמים, ולהעדיף קביעת שיעור על פי גורם אינדווידואלי הנובע משימושו הטבעי של החפץ, או שיעור של המידה המינימאלית 'כל שהוא'. עיון במחלוקות בית הלל ובית שמאי על אודות השיעורים מלמד כי ר' אליעזר, תלמיד בית שמאי, הלך בדרכם של מוריו.

סך הכל נשתמרו בספרות חז"ל כארבעים מחלוקות על שיעורים בין בית הלל לבית שמאי, בכשלושים מהן נקטו בית שמאי בשיעורים קצובים וסטנדרטיים, ואילו בתשעה מקרים נקטו בית שמאי בשיעורים ייחודים הקשורים למציאות הריאלית או בשיעורים מינימאליים מחמירים. בחמש מחלוקות אחרות קבעו בית שמאי שיעורים דיפרנציאליים ולא שיעורים אחידים. לעומתם בית הלל העדיפו לקבוע שיעורים קצובים ונורמטיביים, ורק במקרים מעטים יחסית קבעו שיעורים מינימאליים, או שיעורים ייחודיים ודיפרנצייאלים.

דומה כי נטייתם החסידית ואופיים האינדווידואליסטי, הן של ר' אליעזר הן של שמאי וחכמי בית שמאי, השפיעה על עיצוב נטייתם לבכר מידי פעם שיעור הקשור למציאות הריאלית, שיישומו שונה מאדם לאדם, על שיעור אחיד השווה לכל נפש. כמו כן גישתם ההלכתית של בית שמאי, המחמירה בדרך כלל, מסבירה היטב מדוע העדיפו לעיתים לקבוע מידה מינימלית מחמירה של 'כל שהוא' על פני שיעורים אחידים ונורמטיביים, שרובם המכריע משקף הקלה הלכתית.

העובדה שאין לנו מידע על קביעת השיעורים של חכמי הפרושים במגוון תחומיה של ההלכה בתקופה שקדמה להלל ושמאי אינה מאפשרת להגיע למסקנות חלוטות על התפתחות היחס לשיעורים קצובים בתקופה הקדומה. מכל מקום דרך המלך של חכמי בית שמאי ובית הלל, ובמיוחד של התנאים המאוחרים להם, העדיפה את שיטת השיעורים הקצובים. בד בבד בוצרה סמכותם של השיעורים. בהרבה מקורות תנאיים מפורש שהשיעורים נקבעו על ידי חכמים ורק תנא אחד סובר ששלושה שיעורים הם 'הלכה למשה מסיני'. לעומת זאת כמה אמוראים ראו בקביעת שיעורים דבר תורה או הלכה למשה מסיני.

בדורות המאוחרים יותר של התנאים, וכן בתקופת האמוראים, רק חכמים בודדים התנגדו באופן גלוי לשיטת השיעורים הקבועים, ודעות חכמים אלה נדחו באופן נחרץ. הדעת נותנת שקבלת שיטת השיעורים האחידים ופיתוחה במהלך תקופה כה ארוכה, לצד ההיעדר הכמעט מוחלט של קביעת שיעורים אינדווידואליים נבעה ממספר סיבות, שפורטו במאמר. כללית חשוב להדגיש כי התפתחות השיעורים האחידים במשנתם של התנאים עולה בקנה אחד עם 'הופעת ההלכה' עצמה בתקופת חז"ל, כפי שאופיינה על ידי משה הלברטל, כ'כינון שדה מעובה וסמיך של הוראות ברמות רזולוציה גבוהות'. פיתוח השיעורים האחידים במשנת התנאים מהווה אפוא נדבך משמעותי בגיבושה של ההלכה בשלהי הבית השני.